Vayedaber

Horayoth

Daf 2b

הָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶן. 2b וְכִי יֵשׁ זְדוֹן שְׁגָגָה לְיָחִיד אֶצֶל הוֹרָיַית בֵּית דִּין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּיוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ דָּבָר אֵין זֶה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. וְאִם בְּיוֹדֵעַ אוֹתוֹ דָּבָר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי הוּא אֶצֶל אוֹתוֹ דָּבָר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּיוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה וּבְיוֹדֵעַ אוֹתוֹ דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהוּא כְטוֹעֶה לוֹמַר. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְאִם בְּטוֹעֶה לוֹמַר הַתּוֹרָה אָֽמְרָה אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. אֵין זֶה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. כְּהָדָא דְתַנֵּי. יָכוֹל אִם יֹאמְרוּ לָךְ עַל יְמִין שֶׁהִיא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהִיא יְמִין תִּשְׁמַע לָהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶכֶת יָמִין וּשְׂמֹאל. שֶׁיֹּאמְרוּ לָךְ עַל יָמִין שֶׁהוּא יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהִיא שְׂמֹאל. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שׁוֹגֵג פָטוּר וּמֵזִיד חַייָב. וָכָא אֲפִילוּ מֵזִיד פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְּבֵית דִּין.

Traduction

Si un particulier est allé et que, sur leur avis, il a péché par inadvertance, etc.''. A quoi bon parler d’inadvertance? Peut-il y avoir intention volontaire de malice, lorsque l’enseignement même était inexact par erreur? —C’est pour apprendre que si l’erreur du particulier provient de l’enseignement inexact du tribunal, en ce cas seul, il y a dispense (non si l’erreur provient du particulier lui-même; quoique déjà autorisé par le tribunal, il est alors coupable). R. Imi dit au nom de R. Simon b. Levi (6)Ci-après, 2 et 5.: la Mishna, en parlant ''d’un élève apte à enseigner'', vise un savant tel que Ben-Azaï, toujours assis auprès des docteurs. En quel cas suppose-t-on un tel enseignement émanant de lui? Supposer qu’il sait toute la Loi, mais qu’il ignore un point sur lequel il s’est exprimé avec inadvertance, n’est pas admissible à l’égard de Ben-Azaï; en supposant au contraire que le disciple qui s’est trompé savait ce point particulier de doctrine aussi bien que Ben-Azaï, sans savoir autant le reste, ce disciple équivaut à Ben-Azaï, et il ne peut avoir professé à faux que sciemment? Il faut donc supposer qu’il s’agit d’un disciple sachant tout, y compris le point en question, aussi bien que Ben-Azaï; seulement, par une erreur d’interprétation, il fait dire que la Loi ordonne de suivre les avis du tribunal, même en ses errements. Mais s’il commet une telle erreur, on ne saurait le comparer à Simon Ben-Azaï; or, on a enseigné: il ne faut pas croire que si les juges disent de la droite que c’est la gauche, ou de la gauche que c’est la droite, qu’il faille les écouter, parce qu’il est dit (ibid.): d’aller à droite ou à gauche, c’est-à-dire s’ils disent bien que la droite est à droite et la gauche à gauche, puis se trompent, il est notoire qu’on ne doit pas les écouter (7)V. le Judaïsme, parle gr. Rab. Klein, p. 76, note 4., et lorsque ensuite on adopte pourtant leur avis inexact, c’est une faute commise sciemment. En somme quelle est la règle? Certes, répond R. Yossé au nom de R. Ila, c’est une faute volontaire (et pourtant le sacrifice expiatoire est dû, à l’opposé des fautes conscientes ordinaires); car d’habitude la faute involontaire est dispensée de pénalité, et la faute commise sciemment entraîne la culpabilité, tandis qu’ici la faute même commise sciemment est dispensée de la peine, parce qu’elle a pour cause la décision du tribunal (8)Il n'y a donc pas de pénalité, observe le commentaire, mais obligation de sacrifice comme pour toute autre erreur..

Pnei Moshe non traduit

הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן. קתני במתני' ופריך וכי יש זדון לשגגה ולמה לי למיתני שוגג פשיטא דעשה שוגג דהא הוראה בשגגה היא וכי שייך מזיד הכא:

ליחיד אצל הוראת ב''ד. כלומר האי שוגג הא קמ''ל דדוקא לשגגת יחיד אצל הוראת ב''ד שהשגגה על פיהם היא אבל אם היא שגגת עצמו כגון שב''ד הורו שחלב מותר והוא אכל בשגגה שלו שנתחלף לו חלב בשומן דמהו דתימא דפטור דהא בלאו הכי היה אוכל על פי הב''ד שהורו שמותר קמ''ל הואיל שלא על פי ב''ד עשה חייב הוא דשוגג על פיהם בעינן:

מתניתא. דקתני תלמיד שהוא ראוי להוראה כגון שמעון בן עזאי והוא תלמיד יושב לפניהם וראוי להוראה היה:

מה אנן קיימין. דאמרת כגון שמעון בן עזאי דמשמע שהוא גדול בתורה כמוהו ואע''פ כן עשה וקרי ליה שוגג לחייבו בקרבן:

אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר. שהורו ועשה בשוגג א''כ אין זה שמעון בן עזאי שלא היה טועה אפי' בדבר אחד ואם ידע ואע''פ כן עשה א''כ מזיד הוא ולאו בר קרבן הוא:

ואם ביודע אותו הדבר ואינו יודע כל התורה. כלומר ולדוגמא בעלמא נקט שברור לו אותו הדבר כשמעון בן עזאי אכתי קשה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר ומזיד הוא:

אלא כי אנן קיימין ביודע וכו'. שיודע הכל כשמעון בן עזאי אלא שהוא טועה בזה לומר התורה אמר אחריהם אחריהם אחרי הב''ד תלך מה שיאמרו לך תשמע לדבריהם ואפי' שגי בהוראה:

ואם בטועה וכו'. ואכתי מי ניחא שאם בדבר הזה הוא טועה א''כ אין זה שמעון בן עזאי:

כהדא דתני. בברייתא גבי הוראת זקן ממרא דכתיב אשר יגידו לך ימין ושמאל יכול וכו' ת''ל ימין ושמאל דוקא אם יגידו לך על ימין שהיא ימין וכו' ואם טועים הן והוא כשמעון בן עזאי א''כ יודע הוא שאין צריך לשמוט להן ואם ידע ואע''פ כן עשה מזיד הוא:

מאי כדון. השתא מ''ט והיכי מוקמית לה:

ר' יוסי. אמר לעולם דבמזיד כה''ג ביודע שטעו ועשה ואפ''ה מביא קרבן דהיינו טעמא דלא דמי הכא לשאר מזיד שבתורה:

לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב. כלומר בעונש מיתה וכיוצא דשוגג פטור הוא בכל התורה ובקרבן הוא חייב ומזיד חייב בעונש ולאו בר קרבן הוא והכא אפי' הוא מזיד פטור מעונש מפני שתלה בב''ד והלכך נהי דפטרת ליה מעונש בקרבן מיהת חייב הוא דמזיד דהכא הוי כשוגג בכל מקום שפטור מעונש וחייב בקרבן:

Horayoth

Daf 3a

חֲבֵרַייָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יָחִיד מַשְׁלִים לְרוֹב הַצִּיבּוּר הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. וְקַשְׁיָא עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל לֹא נִמְצָא כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִתְכַּפֵּר לוֹ בִשְׁנֵי חַטָּאוֹת. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַיָּחִיד תָלוּי. אָֽכְלוּ רוֹב. בֵּית דִּין מְבִיאִין. אָֽכְלוּ מִיעוּט. הַיָּחִיד מֵבִיא. 3a כָּל הַהוֹרָייָה שֶׁבֵּית דִּין פָּר אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.

Traduction

Les compagnons d’étude au nom de Samuel expliquent quand un particulier fautif par erreur est coupable: si ce particulier contribue à la majeure partie de la communauté, (la Mishna ne lui impose alors de participer à l’obligation que si l’erreur a été causée par le tribunal); mais tout particulier qui a agi par inadvertance, de son propre mouvement, est dispensé de sacrifice. Selon R. Yohanan au contraire, tout particulier qui a péché par sa propre faute est tenu d’offrir en sacrifice une brebis ou une chèvre. Contre l’avis précité de Samuel, ne peut-on pas objecter que, par le maintien du sacrifice général de la communauté pour l’erreur publique, il arrivera que les particuliers fautifs soumis au devoir d’un sacrifice spécial, seront pardonnés par l’effet de deux sacrifices, le général et le particulier? R. Zeira répond au nom de Samuel qu’il faut l’entendre ainsi: le particulier qui est fautif de son propre fait ne participe pas au sacrifice dû par la communauté pour enseignement erroné du tribunal, sauf en cas de suspension du public, auquel cas le particulier ne doit rien. Ainsi, lorsque la majeure partie a mangé de l’interdit permis par le tribunal, ce dernier fera offrir le taureau; sinon, lorsque la minorité seule aura mangé, les particuliers offriront individuellement un sacrifice. Pour tout enseignement erroné du tribunal (9)Tossefta à ce, ch. 1., l’offre d’un taureau est due, et les particuliers ne doivent rien; si cet enseignement n’entraîne pas le sacrifice du taureau (n’ayant pas entraîné la majorité de la communauté), les particuliers fautifs doivent leur offre spéciale. Samuel explique cet enseignement selon qu'il s’agit de majorité ou de minorité si la majorité de la communauté a mangé de l’interdit, comme le tribunal fera offrir un taureau en raison de l’erreur générale, les particuliers seront dispensés des sacrifices individuels, si la minorité seule en a mangé, le tribunal n’offrira pas le sacrifice collectif du taureau, et par suite les particuliers devront sacrifier une brebis ou une chèvre

Pnei Moshe non traduit

יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא. אדלעיל קאי להאי דמפרש הא דקתני במתניתין הלך היחיד ועשה שוגג דדוקא שגגת יחיד אצל הוראת ב''ד בעינן ולאפוקי אם שגג בפני עצמו כגון שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו חייב וע''פ שהורו ב''ד שחלב מותר ואם היה יודע שהוא חלב ג''כ היה אוכל על פי ב''ד מכל מקום הואיל דהשתא השגגה לאו אצל הוראת ב''ד היא לא על פיהם הוא ושמואל פליג וקאמר דמתני' דקתני שוגג על פיהם לענין יחיד משלים לרוב הציבור דוקא הוא ולענין שיהו מביאין פר כדין רוב הציבור שעשו בשגגת הוראת ב''ד דבהא אמרינן דאינו משלים אא''כ היתה השגגה שלו על פי ב''ד ולא שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור דלענין פטור קרבן בשביל שגגתו אע''פ שעשה בפני עצמו ושלא על פי ב''ד שהרי נתחלף לו חלב בשומן אפ''ה פטור הואיל דבלאו הכי הורו בית דין שחלב מותר:

א''ר יוחנן. דלא היא אלא אפי' לענין זה ממעט לי' התנא דמתני' ולומר דכל יחיד שעשה בפני עצמו ע''פ שגגתו ולא ע''פ ב''ד מביא כשבה או שעירה כדין קרבן שגגת יחיד דשוגג על פיהם בעינן לכל מילי:

וקשיא על דעתיה דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד. של מיעוט הציבור מתכפר לו בשני חטאו' דקס''ד מדקאמר שמואל דאותו היחיד שנתחלף לו חלב בשומן פטור הוא ואינו משלים לרוב ציבור שיהו הב''ד מביאין פר משמע הא שאר יחידים שאכלו על פי הוראת ב''ד מביאין הן קרבן יחיד כשבה או שעירה דכיון דאותו היחיד אינו משלים רוב ציבור ונשארו הן במיעוטן ואין להן דין רוב ציבור שיתכפרו בפר כבר חלה עליהן חובת קרבן יחיד עכאו''א וצריכין הן להביא אחר שיחזרו הב''ד בהן והשתא אם אח''כ יבא א' ויאכל ג''כ ע''פ הוראת ב''ד קודם שיחזרו בהן מהוראתן ואז ישלים לרוב הציבור ויהו צריכין להביא פר נמצא כל יחיד ויחיד ממיעוט הציבור נתכפר לו שני פעמים בחטאת כשבה או שעירה שלו שחלה עליו בתחילה עוד בכפרת הפר חטאת וקשיא דעל מה הפר הזה בא הלא כבר נתכפרו כל יחיד ויחיד מהן בחטאת שלו:

ר' זעירא. משני לה בשם שמואל דלא תידוק הכי אליביה אלא דה''ק אותו היחיד שעשה בפני עצמו ולא על פי הוראת ב''ד ודאי דאינו משלים לרוב הציבור וטעמא דפטור הוא כדאמרין דס''ל לשמואל דכל היכא דהורו ב''ד שחלב מותר אין היחיד מתחייב אע''פ שעשה בשגגת עצמו ושאר כל יחיד ויחיד ממיעוט הציבור שעשו על פי ב''ד ואותן ראוין לפר אם היו רוב ציבור תלוי ועומד הוא ואינו חל עליו חוב קרבן יחיד שלו עד שיראה אם אח''כ כשיחזרו הב''ד בהן וימצאו שאכלו רוב שהשלים אחד לרוב הציבור על פי הוראת ב''ד:

ב''ד מביאין. אז ב''ד מביאין כדין רוב ציבור שעשו ע''פ הוראת ב''ד מביאין פר על ידי בית דין:

אכלו מיעוט. כלומר ואם לאו אלא שישארו במיעוטן וא''כ דינם כאכלו מיעוט הציבור על פי הוראת ב''ד ואז הן מביאין קרבן יחיד כל אחד ואחד כשבה או שעירה:

כל ההורייה. תוספתא היא בפ''ק ונשנית שם בטעות במקצת. וכן כאן חסר בהא דלקמן ובגמרא הנדפס אצל ש''ס הבבלי הועתק החסרון במקצת וה''ג שם. כל ההוריה שב''ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה וכל הורייה שב''ד אין מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל וב''ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה אכלו מיעוט הואיל ואין ב''ד מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה. ושם ג''כ נחסר מהואיל קמא עד הואיל בתרא. כלומר דשמואל מפרש הברייתא לטעמיה דהא דקאמר כל שב''ד מביאין פר וכו' באכלו רוב הקהל על פי הוראתן מיירי וסיפא באכלו מיעוט הקהל וב''ד אין מביאין והן מביאין כל אחד ואחד כשבה או שעירה וכדאמר ר' זעירא בשם שמואל לעיל:

רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף. הוֹאִיל וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת. הוֹאִיל וְאֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין פָּר הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.

Traduction

R. Yohanan explique l’enseignement selon que la majorité a suivi la doctrine professée par le tribunal: si celui-ci a professé d’abolir le principe entier, comme le tribunal n’offrira pas alors le sacrifice collectif du taureau, les particuliers offriront le sacrifice individuel; lorsque, au contraire le tribunal a professé une abolition partielle du précepte, avec maintien partiel, il doit le sacrifice collectif pour cette erreur, et le particulier n’y est pas soumis.

Pnei Moshe non traduit

ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריית ב''ד. כלומר ר' יוחנן דפליג לקמן על שמואל גם בהא דס''ל דאין מיעוט הקהל מביאין כלל קרבן יחיד בהוראת ב''ד דלא נאמר קרבן יחיד אלא בשגגת מעשה והלכך לא פתר להאי ברייתא כדשמואל ברוב ומיעוט אלא כולה ברוב מיירי וחילוק דבין רישא וסיפא הכל ברוב ע''פ הוראת ב''ד הוא וכצ''ל. הורו ב''ד לעקור את כל הגוף הואיל ואין ב''ד מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ובית דין מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה. ובספרי הדפוס נתחלף בטעות דהא לא פליג ר' יוחנן אמתני' דתנן בהדיא לקמן דבעקירת כל הגוף אין בית דין מביאין פר ובהא היחידין מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד ובהורו לבטל מקצת ולקיים מקצת דבית דין מביאין פר אין היחידין מביאין קרבן יחיד ומתכפרין בפר ובין רישא ובין סיפא ברוב הקהל שעשו על פי ב''ד מיירי והחילוק הוא בהוראת הב''ד גופא כדאמרן:

שְׁמוּאֵל אָמַר מַתְנִיתָא. אַדַּיִין אֲנִי אוֹמֵר. מִיעוּט הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ חַייָבִין שֶׂאֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין עֲלֵיהֶן פָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר עַם הָאָרֶץ. אֲפִילוּ כוּלּוֹ. אֲפִילוּ רוּבּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. אַדַּיִין אֲנִי אוֹמֵר. מִיעוּט הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ בְלֹא הוֹרָייָה חַייָבִין. שֶׁכֵּן בְּהוֹרָייָה אֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין פָּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲבָל הֵן מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הֵן מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל דּוּ יְלִיף לָהּ חַייָב מֵחַייָב נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ יְלִיף לָהּ חִיּוּב מִפְּטוֹר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא. יָצָא הַמְשׁוּמָּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. נֶ֗פֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֤א. אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א. בַּעֲשׂוֹתָהּא. הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב. הַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃ הָדָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל וְלֵית לָהּ קִיּוּם.

Traduction

De même, Samuel explique à sa façon l’enseignement suivant: au lieu de conclure du texte biblique invoqué (Lv 4, 27) à une triple exclusion, on déduit que non seulement un particulier est coupable, mais plusieurs le seront aussi, en raison des mots ''gens du peuple''; encore aurait-on pu supposer que la minorité coupable de la communauté serait soumise au sacrifice, en raison de la dispense éventuelle du tribunal, et si la majorité a péché, elle serait absoute, en raison de l’obligation d’offre incombant alors au tribunal; c’est pourquoi il est dit: ''gens du peuple'', que la minorité ou la majorité ait péché, les effets seront les mêmes. Or, R. Yohanan (n’admettant pas que la minorité fautive offre des sacrifices individuels) l’explique ainsi: si la minorité de la communauté a péché sans instruction fautive du tribunal, les particuliers devront des sacrifices individuels, car en un tel cas le tribunal qui a professé avec erreur n’est pas soumis au sacrifice du taureau. R. Samuel dit qu’en cas d’avis inexact professé par le tribunal et suivi par la minorité, les particuliers devront offrir une brebis ou une chèvre (et il est juste qu’à défaut d’enseignement ils soient aussi soumis au sacrifice pour leur péché spontané). R. Yohanan les dispense. On comprend le motif de l’avis de Samuel, parce que d’une obligation (celle qui naît par l’enseignement) il déduit l’obligation individuelle; mais comment l’expliquer selon R. Yohanan, qui déduirait une obligation pour l’erreur individuelle d’après un cas de dispense (l’enseignement inexact suivi par la minorité)? (question non résolue). – Contre l’avis précité de Samuel (disant que le particulier fautif, en présence d’un enseignement erroné du tribunal, est dispensé de sacrifice), on peut opposer cette opinion (10)Siffra, section Wayyiqra, ch. 9.: du verset (ibid., 23), ou si on lui fait connaître le péché qu’il a commis; il devra offrir, etc., on conclut à l’exclusion du renégat (parce qu’il n’y a pas eu un détournement de savoir, et s’il avait eu lieu, le sacrifice serait dû, comme il devrait l’être pour le particulier fautif de son fait). De même, on peut lui opposer l’enseignement déjà cité (au commencement) de ce verset (ibid. 27): Si un individu d’entre le peuple pèche pour erreur, etc., on conclut à l’admission de trois motifs de dispense; lorsqu’on a de son propre fait commis une erreur, on en est responsable, et le sacrifice est dû; lorsque la faute dépend seulement du tribunal, on est absous; or, dans l’hypothèse admise, le particulier coupable ne dépendait pas du tribunal, et pourquoi est-il absous? —En effet, cet enseignement est en contradiction avec l’avis de Samuel, et l’on ne saurait admettre que l’avis opposé (celui de R. Yohanan, prescrivant en ce cas l’obligation du sacrifice individuel).

Pnei Moshe non traduit

שמואל פתר מתניתא. השתא מפרש דכמו דפליגי בפירוש ברייתא דהתוספתא וכל חד וחד לטעמיה בהא דפליגי אם מיעוט הקהל בהוראת ב''ד מביאין קרבן יחיד או לא ה''נ פליגי בפירוש הברייתא הנשנית בת''כ:

עדיין אני אומר. רישא דהברייתא הכי היא נשנית שם אחר הברייתא שהובאה בריש פרקין נפש כי תחטא וכו' ומפרש התם כיצד הורו בית דין וכו'. אתה אומר לכך נאמרו המיעוטין הללו נפש תחטא אחת תחטא בעשותה או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין תלמוד לומר עם הארץ אפילו הן מרובין עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב''ד מביאין עליהן פר אבל רוב הקהל שעשו יהו פטורין שכן בית דין מביאין עליהן פר תלמוד לומר עם הארץ אפי' רובו אפילו כולו. והשתא מפרש ואזיל היכי מפרשי שמואל ור' יוחנן להאי ברייתא ותרוייהו מפרשי לה בשגגת מעשה שלא ע''פ הוראת בית דין. ופליגי כל חד וחד לדיוקיה:

ר' יוחנן. דס''ל דאין מיעוט הקהל מביאין קרבן יחיד בעשו בהוראת ב''ד מפרש לה הכי עדיין אני אומר וכו' כלומר אע''ג דאתה אומר לרבות גם למרובין שעשו החטא בשגגת מעשה כל אחד ואחד בפני עצמו חייבין בקרבן ולאו דוקא נפש אחת קאמרה תורה ולא תיקשי דעם הארץ למה לי לרבות כן דהא מהיכי תיתי לחלק בין יחיד למרובין בזה ופשיטא דנפש אחת לאו דוקא הוא ועל זה מתרץ בסיפא דברייתא דמכל מקום איצטריך דעדיין איכא למיטעי ולומר דמיעוט הקהל שעשו בלא הורייה אלא בשגגת מעשה בדין הוא שיהו חייבין שכן אם היה בהורייה אין בית דין מביאין עליהן פר דבהא כ''ע לא פליגי שאין ב''ד מביאין פר בהורייה על מיעוט הקהל והלכך הואיל דמצינו להחמיר בהן דאין בית דין מביאין על מיעוט הקהל בדין הוא בשגגת מעשה שיהו מיעוט הקהל מביאין קרבן יחיד כל אחד ואחד אבל רוב הקהל שכן מצינו קולא בהן שאם עשו בהורייה שבית דין מביאין עליהן פר יכול שאם עשו בשגגת מעשה שהן פטורין כל אחד ואחד מקרבן יחיד להכי איצטריך עם הארץ ללמד דבין רוב או כל הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין בקרבן יחיד כל א' וא' הכי פירושא דהברייתא והשתא פליגי בדיוקא:

שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה או שעירה. כלומר לשמואל דס''ל דבהורייה מביאין מיעוט הקהל קרבן יחיד כל אחד ואחד מדייק לה הכי בפירושה דעדיין הייתי אומר דמיעוט הקהל שעשו בלא הורייה חייבין שכן אם עשו בהורייה אין ב''ד מביאין עליהן פר אבל הן מביאין כשבה או שעירה בהורייה והלכך בדין הוא אם עשו בלא הורייה אלא בשגגת מעשה שיהו חייבין שכן מצינו בהו חיובא אפילו בהורייה:

ר' יוחנן אמר לא הן מביאין כשבה ושעירה. ר' יוחנן לא מדייק הכי אלא מיעוט הקהל בהורייה אין ב''ד מביאין עליהן פר ולא הן מביאין קרבן יחיד כשבה או שעירה והיינו דמדייק הש''ס עליה דר' יוחנן:

על דעתיה דשמואל. בשלמא לשמואל דהוא יליף לה חייב מחייב דקאמר בדין הוא שיהו מיעוט הקהל חייבין בשגגת מעשה שכן מצינו חיוב בהן בהורייה דבית דין אין מביאין עליהן אבל הן חייבין בקרבן יחיד ניחא אלא על דעתיה דר' יוחנן דס''ל דבהורייה אין ב''ד מביאין על מיעוט הקהל ולא הן מביאין קרבן יחיד קשיא דהוא יליף לה חיוב מפטור בתמיה והיכי יליף לחיוב בשגגת מעשה למיעוט הקהל מהורייה במיעוט הקהל שפטורין לגמרי ואין מביאין קרבן יחיד ולא משני מידי:

מתניתא אמרה פליגא על שמואל. השתא מהדר הש''ס אפלוגתייהו דלעיל במה דפליגי שמואל ור' יוחנן ביחיד שעשה בפני עצמו ובשעת הוראת בית דין כדאמרי' לעיל הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לזה חלב בשומן ואכלו דס''ל לשמואל דפטור וקאמר דברייתא דלקמיה קשיא על שמואל:

או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא יצא מומר לעכו''ם. בת''כ דריש לה והתם גריס לה אליבא דר''ש דה''ק דוקא אם הודע לו ושב מידיעתו כדכתיב רישיה דקרא אשר לא תעשינה או הודע יצא מומר דלא שב מידיעתו הוא שמעת מינה דכל היכא דשב מידיעתו חייב בקרבן הוא וקשיא לשמואל דהא האי דנתחלף לו חלב בשומן ולא על פי הוראת בית דין היה ודאי היה שב מידיעתו. ואמאי פטור:

מתניתא פליגא על שמואל. וכן האי ברייתא דשנינו בריש פרקין קשיא הוא לשמואל נפש כי תחטא וכו' אלמא דוקא התולה בבית דין הוא פטור וזה דנתחלף לו חלב בשומן ואכלו לאו תלה בבית דין הוא:

הדא. ודאי פליגא על דשמואל ולית ליה קיום אלא כר' יוחנן בהא וחייב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source